תאורה
נכנסתי לסלון
והסתנוורתי
לא, לא הסתנוורתי מהיופי שלו
כי אפילו לא הצלחתי לראות את היופי
הסתנוורתי, פשוטו כמשמעו
האור היה בהיר ועוצמתי ביחס לגודל החדר (הלא קטן, אגב)
איפה שניתן היה להכניס תאורה – דחפו לשם תאורה, ובעוצמה.
הריצוף והרהיטים- בהירים.
השילוב הזה גרם לי למצמץ,
ולא להצליח להנות כמעט מהסדנא המקסימה שהועברה שם (הכי ריחמתי על המרצה. היא הייתה חייבת להתרכז. שלא כמוני, שיכלתי רק לבכות על הזמן והעיניים שאני שורפת)
.
לאורך כל הדרך חזור נאמה באזניי חברתי-
שהיא, בבית שלה (שהיה אז באמצע בניה) תיזהר עם כמות התאורה.
.
נראה שחברה שלי לקחה את זה קשה מידי
כי אחרי מס' חודשים, כשקיבלו סוף סוף את מפתחות הדירה, היא התקשרה אלי שמשהו ממש מוזר בה:
ביום יש לה מצב רוח, והיא עובדת במרץ, בפרט בסלון, עם חלון הויטרינה הענק שפונה אל הנוף.
למרות שהיא טיפוס שאוהב לעבוד בלילה, בלילות האחרונים היא ממש לא מתפקדת, ואיך שמגיעה השקיעה היא נכנסת לדיכאון קל.
אולי יש שדים בבית?
.
אני כופרת גדולה בדברים כאלו
אז באתי מהר להוכיח לה שזה לא נכון
הגעתי לבית וחשכו עיני
איזה חושך!!
'למה הבית שלך כ"כ חשוך?' שאלתי אותה
'למה חשוך?' היא לא הבינה 'את יודעת איזה אור יש פה במשך היום??'…
ב"ה שמצאנו נק' חשמל מאחורי ארון הספרים, ככה יכלנו 'לסחוב' חשמל לתקרה בלי חציבות ובעיות.
הסלון קיבל מסגרת יפהפיה של קרניזים עם פס לד נסתר סביב כל הסלון והמסדרון.
וליהודים הייתה אורה.
*הסיפור על הסדנה אמיתי לחלוטין
הסיפור על החברה עבר הקצנה קלה לצורך הענין
היא לא כזו טיפשה, החברה שלי… 😉
*התמונות הנ"ל נבנו בAI
